חסד שבתפארת
תפארת–
תפארת זה האיזון בין חסד לגבורה.
תפארת זה גם היופי האולטימטיבי של ההתגלות של ה' בעולם. של האור של ה' בעולם.
כל הספירות הם כל מיני צורות של התגלות של ה' בעולם. אך יש כאלו שיותר קל לנו להבין מאחרות. אנו רוצים לראות את התגלות ה' בצורה של חסד. אבל גם הגבורה ההגבלות, הצמצום של ה' בעולם הוא יפה. כל הספירות מורכבות בצורה כזו ואחרת משילוב התגלמות החסד והגבורה.
תפארת היא הבסיס בו אנו מכירים לראשונה בחיבור של חסד וגבורה בעולם.
חסד שבתפארת
חסד שזורם הוא חסד מלא בתפארת. הוא יפה, הוא מלא ביופי.. מים זורמים.
לב זה אותיות המילה לב. וגם זה המספר 32. יש שלושים ושתיים דרכים להגיע אל הלב.
צריך ללמוד וללמד אחרים. ואנו נוטים לחשוב שהם שני דברים נפרדים. למדתי משהו ועכשיו אני אעשה מצווה ואלמד משיהו. אבל האמת שזה צריך לזרום מתוכי כמו מים. אם למדתי משהו שטוב לנשמה שלי, אני צריך כל כך להתאוות לספר את זה למישהו. לתת לו את המתנה הזו שקיבלתי.
יש שלוש רמות ללימוד תורה.
התורה נקראת תורה של חסד. זה אומר שהיא חייבת לזרום. כמו שמים זורמים.
מדוע מים זורמים? כי כתוב שהמים הם הכי פחות פיזיים מכל האלמנטים בטבע. כל דבר אחר פיזי בעולם יש לו גבולות. כל דבר אחר בעולם נעצר ע"י התכונה של עצמו. המים ממשיכים לזרום. כלום מתוך עצמם לא עוצר אותם.
אז מה זה לימוד תורה? האם הלימוד שלי פיזי או שהוא כמו מים? הוא ממשיך לזרום ממני והלאה. הוא לא מפסיק אלא אם כן אני עוצר אותו.
אז השאלה היא לא האם אני רוצה ללמד אחרים? השאלה היא מה אני לומד? האם הלימוד שלי הוא סוג של לימוד זורם?
דמינו שאני יושב במדבר ולמדתי משהו מתוק, ואני כל כך רוצה להעביר את זה למישהו, ואז קורה נס ומישהו עובר ואני מעביר לו את זה. זה לא כמו טיפת מים אחת באמצע המדבר שמספיקה או לי או לך. זו טיפת מי תורה , אותה טיפה שמשקה את שנינו.
נגיד שאני לומד ואני לא מבין כלום, ואני מתחיל ללמד מישהו, אז משהו קורה ללימוד שלי, הוא מקבל תפנית, ונכנס בתוכי ובתוכו בצורה שונה. עד שזה מגיע למישהו אחר זה עוד לא לגמרי אמתי. זה עוד לא לגמרי נמצא בעולם.
יש כלל במיסטיקה היהודית, כל דבר שהוא בדרך הוא עוד לא אמתי. רק כשהוא מגיע הוא הופך להיות אמתי.
אז כשהתורה שלי ברמה של זרימה, ה' תמיד ישלח לי מישהו כדי להפוך את זה לאמתי. כדי שאני אבין את זה. אז כדי שאני אבין מה התורה באמת מתכוונת ה' שולח לי מישהו ללמד.
