ט”ו בשבט – כי האדם עץ השדה

פוסט זה זמין גם ב: 希伯来语 英语 捷克语 芬兰语 法语 德语 意大利语 日语 挪威布克莫尔语 葡萄牙语(巴西) 葡萄牙语(葡萄牙) 罗马尼亚语 俄语 西班牙语 瑞典语

כח הצמיחה של האדם נמשל ויונק מכח הצמיחה של העצים

בראש השנה לאילנו יש קצת מהרוח של ראש השנה. של הרצון להתחדשות וצמיחה. לפני טו בשבט העצים ממש בגסיסה. ואז הם אומרים לבורא עולם, ריבונו של עולם אתה זוכר אותי? אני ממש צריך שתחיה אותי. ובשניה האחרונה הקב”ה מציל את העץ. כי הקב”ה תמיד מציל רק בשניה האחרונה. אנחנו אף פעם לא יודעים מהי השניה האחרונה. רק השם יודע את הזמן. מהי השניה האחרונה. ואז השרף עולה באילנות.

וכך אומר הבעש”ט, יש פרי שהטעם שלו כל כך מתוק וטעים, ואחרים הטעם שלהם בינוני, ויש כאלו שאין להם טעם בכלל. וזה תלוי בכמה בפרי התפלל שהוא רוצה לחיות. בשניה האחרונה הפרי עומד בפני הבורא אומר בבקשה תן לי חיים. אם הוא אומר תן לי חיים יש לו טעם בינוני, אם הוא אומר אל תתן לי למות, הוא פחות טעים, אבל אם הוא מתפלל בבקשה תן לי לחיות את המשמעות והמהות העמוקה שלי, אז הטעם שלו ממש טעם גן עדן.

אנחנו עובדים כל כך קשה להוציא פרי מהחיים שלנו,  ולפעמים כלום לא הולך, אבל , פתאום משהו קורה ומשהו נפתח בחיים שלנו. לפעמים אנו מוצאים את עצמנו ללא רגשות. מרגישים מתים. לפעמים כל כך קר לנו, ואנחנו כל כך קרים, אפשר לחשוב שאנחנו מתים. בדיוק כמו העץ לפני טו בשבט.

 הרי מה קורה לעץ דקה לפני טו בשבט כשהוא מרגיש שהוא הולך למות? הוא לא באמת עומד למות הוא רק מרגיש כאילו שהוא הולך למות. בקיץ העץ כל כך פורח בחיצוניות שלו, העלים צומחים, והפירות צומחים. אך בחורף כשכל כך קר והעץ מרגיש כל כך לא פורח, האמת שהשורשים שלו מקבלים הכי הרבה חיות. זה הזמן שהאדמה משקה אותו, הגשם משקה אותו. בחיצוניות הוא נראה מת, אבל בשורשים, בפנמיות, זו התקופה הכי משמעותית שלו. כולנו כמו עצים קטנים. אנו צריכים להגיד לבורא, כל כך קר לי, אני לא מרגיש שום דבר. אני גוסס , אני מת. ואז אני נזכר, הקב”ה מחזק עכשיו את השורשים שלי.

בדור שלנו יש הרגשה באוויר כאילו כולנו גוססים. זה בגלל שהקב”ה מחזק את השורשים שלנו.

לפעמים אתם פוגשים אדם שנראה לכם שהוא כל כך רחוק מקב”ה כי הוא מה שאנחנו קןראים לא דתי. כי בחיצוניות שלו אנו לא רואים כלום. אבל האמת היא שבפנים, השורשים שלו הולכים ומתחזקים. הפנימיות שלו כל כך עמוקה ומדהימה. הצעירים בדורנו שלנו אולי לא כל כך רוצים יהדות. הם פשוט לא רוצים יהדות של חיצוניות, כי הקב”ה לא רוצה יהדות של חיצוניות. כי הקב”ה מחזק את השורשים שלהם כדי שהם יגיעו ליהדות של פנימיות ולחיות חיים של עומק ופנימיות.

גם באושוויץ, נדמה לנו שמתנו שם, אבל האמת ששם, דווקא כשמתנו החיינו את השורשים שלנו. הקב”ה חיזק שם את השורשים שלנו.

כתוב בשירת הים, שלא במקרה, אנו בדיוק קוראים אותה בשבוע של טו בשבט, עד יעבר עמך ה’. תן לנו כח עז שנעבור את כל מה שאנו צריכים לעבור. לפעמים צריך כל כך הרבה כח עד שנעבור הכל. תן לנו כח. כולם יודעים שהמטרים האחרונים הם תמיד הכי קשים. אני רוצה לברך אותי ואתכם, שיהיה לנו עומק ביהדות שלנו ועומק בחיים שלנו. זה לא מספיק שהפרי שלנו יהיה טעים, שהעומק שלנו יהיה כל כך טעים. כל כך מלא במהות ומשמעות.

טו בשבט זה הזמן שהעצים כל כך מודים לקב”ה שהוא מתקן להם את השורשים.

אני חייב לספר לכם סיפור. ב – 1966 פגשתי יהודי שממש התחנן בפני, הבן שלי מפקד במילואים, והוא ממש מתעב כל דבר שקשור ביהדות. הוא עד כדי כך לא מוכן שישיהיה לו קשר ליהדות שהוא לא מוכן לבוא לבית שלי, כי יש שם תמונה של סבא שלו עם שטריימל וזקן. רק בגלל שהתמונה הזו מדי יהודית בשבילו. הוא טוען שזה מעצבן אותו לראות איך סבא שלו נראה כמו אידיוט שמאמין בשטויות. הוא דורש שאוריד את התמונה אם אני רוצה שהוא יבקר אותנו. הוא מתבייש להיזכר שהוא צאצא של יהודי כל כך חשוך ופרימיטיבי. נפגשתי עם הבן שלו, ולא משנה כמה ניסיתי, ממש לא הצלחתי להגיע ללב שלו.

אבל אחרי תקופה מסוימת, הבן הגיע אלי יום אחד, עם ציצית וזקן. וכך הוא סיפר לי: ” באיזה שהוא שלב הוא איבד את הקשר עם שאר הטנקים, אני מנסה להאיץ כדי להתחבר לטנקים האחרים, ופתאום אני רואה טנק מצרי רודף אחרי. והיה לי ברור שאני לא אוכל להביס אותו בעצמי. אז אני מנסה להאיץ, ואתם יודעים שהדר הקצרה אל היעד היא הדרך הישרה, ופתאום אני רואה מולי משהו שלא יכולתי להאמין, באמצע המדבר אני רואה יהודי עומד מכוסה בטלית ותפילין – מתפלל.

תמיד ידעתי שדתיים הם משוגעים, אבל לא ידעתי עד כמה משוגעים. באמצע המדבר, באמצע הקרבות. באמת? אין לך מקום יותר טוב להתפלל בו? אז חשבתי לעצמי , האמת שמגיע לו שאני אדרוס אותו, וכמה שאני שונא דתיים,  אבל לדרוס יהודי אחר באמצע המלחמה? אני לא יכול לעשות את זה.  אז הסטתי קצת את הכיוון, ובינתיים הטנק המצרי המשיך בקו הקודם שבו נסעתי. איפה שאותו אדם התפלל, ופתאום ראיתי איך הוא התפוצץ ממוקש שעלה עליו.

חזרתי הביתה, לבית אבי, והסתכלתי על התמונה של סבא שלי, ואני רואה פתאום שאלו הפנים שראיתי במדבר. סבא שלי ממש ירד להציל אותי. והתפלל עלי שאנצל במלחמה. פתאום הבנתי כמה סבותי וסבות סבותי שומרים עלי כל הזמן עם התפילות שלהם. שומרים עלינו, על כולנו. איזו זכות שיש לנו סבות כאלו.

אתם יודעים למה אני קורא יהודי מתבולל? מישהו שלא מחובר להורים שלו ולסבים שלו.

טו בשבט זה הזמן שהעץ מודה על השורשים שלו, ואני עצים קטנים, מודים על השורשים שלנו. כי אם השורשים שלי חזקים אני לא אמות לעולם.

אבל מה ההבדל בין השורשים שלי או שלכם לשורשים של העצים? השורשים של עץ אחד לא יכולים להציל עץ אחר. אבל אם השורשים שלי חזקים, ואני פוגש מישהו שהשורשים שלו קצת נחלשו, אני יכול לחזק את השורשים שלו. אני רוצה לברך את כולנו שנהיה חזקים. שהשורשים שלנו יהיו חזקים

וכשאנו מרגישים קצת מחוזקים, קצת אנרגיה, שנתפלל באותו רגע “תן לי אפשרות והזדמנות לעשות משהו טוב עם האנרגיה הזו, לחזק עוד מישהו. תרשה לי להיות הכי יפה. להאיר את העולם באור שלך

לשבת או חג מלאים בהרצאות וסדנאות מרוממות נפש ושירה הנוגעת עד הלב צרו קשר

054-8048602 מרים

发表评论

%d 博主赞过: