להאיר את האור של חודש אייר על החיים

ה’ אומר לנו, אני יודע שאתה חושב שנעשית קשוח וקשה אבל אני רוצה שתדע רק בחיצוניות שלך הפכת לכזה. בפנים אתה עדיין רך. אל תדאג.

יודעים מה כל עניין התורה, מה כל המהות?

כל העניין של התורה זה שאדם יכול להסתכל על העולם עם עור קשה, עור לוויתן. או שאפשר להסתכל על העולם בעיניים של ה'. (חודש אייר הוא גם מלשון אור) בעיניים של חודש אייר. בשילוב של האותיות ה"ה. [האותיות ה' בשם השם מסמלות את היד של השם שנותנת והיד שלנו שמקבלת, האות י' זה האור של ה'. האות ו' מסמלת את הצינור שבו האור האלוקי יורד אלינו. בכל חודש אנו מכוונים בתפילה על צרוף אחר של אותיות שם השם. בחודש אייר הצרוף הוא יהה"ו. כלומר הידים שלנו ושל ה' הכי קרובות אחד לשני. כלומר אנו מקבלים מה' ללא צינור באמצע. ישר מה' אלינו. מכך אנו לומדים שבחודש אייר אנו הכי קרובים לה'.]

בקצרה ישנן שתי דרכים לחוות את העולם, את החיים.

אפשר לחוות את העולם ברמה של אפשרויות, זה תפוח וזה חתיכת בשר. או שאפשר לחוות את העולם ברמה של חיות אמיתית. חיבור אמיתי אל מקור החיות. מעבר לכל המגבלות והמכשולים.

המליך את היראה. אני יכול לחיות בבחירה מתוך מודעות פנימית. היראה היא המודעות הפנימית העמוקה ביותר. לא כמו שאנו נוטים לחשוב שיראה זה פחד. יראה זה לבחור לראות את ה' בכל רגע בחיים.

אני יכול להסתובב במחשבה על כסף או על נופש בפריז. או אני יכול להסתובב מתוך חיבור היראה שלי (העומק הכי פנימי שלי- המודעות הכי עמוקה שלי) למחשבה על יופי החיים.

אני יכול להסתובב בעולם מאיר ואני עדיין מסתובב בכעס על החיים. אפילו שהכל טוב בחיים שלי , אני ממשיך לכעוס על משהו. או אפילו שיש כל כך הרבה טוב אני בוחר לכעוס על משהו שלא טוב. ואז הכל מתחיל להראות רע. העצים, האנשים, החיות , הכל.

או שאני יכול להסתובב ממש זוהר, כזוהר הרקיע מזהירים. בצורה הכי עמוקה שיכולה להיות.

אני רוצה שתדעו, כשאני עושה משהו מהמקום הכי עמוק בתוכי זה ממש הופך אותי לזורח.

שלושת האנשים הראשונים המוארים בעולם, שממש זרחו, היו – אברהם, יצחק ויעקב. וכמה החיים שלהם היו קשים. כמה קשה היה לאברהם לשבור את העבודה זרה בעולם?

מי הייתה האישה הראשונה שעשתה משהו שלקח ממנה את כל הכוחות? אבל ממש הכל. כשרחל אימנו נתנה את הסימנים ללאה. אתם יודעים כמה כוחות זה לקח ממנה? אבל אתם יכולים לדמיין כמה היא זהרה כזוהר הרקיע למחרת?

אני רוצה שתדעו , חברי היקרים. הבחירה שלנו בין להסתובב כל החיים בכעס, בלי לזהור בכלל, להגיד לשון הרע על הכל ועל כולם , כולל על ה'. או שאני רוצה להקשיב לכליות שלי. להיות מחובר אל המציאות הפנימית שלי. המציאות האמיתית שלי. לראות את ה'.

למה צריך כליות, אולי בשביל לעכל את האוכל אבל לא רק. אלא כשאני רוצה לעשות משהו אמיתי מאד. משהו עוצמתי באמת, אז אני צריך את הכליות שלי בפעולה. לתת לי אומץ. במיוחד את הכליה הימנית שלי.

השאלה הכי עמוקה היא מאיזה מקום אתה מחובר. האם אני מחובר מהמהות שלי. מהקישקעס שלי.

האם ה-ה' שלי מחוברת ל-ה' של השם? האם אני מחובר מהמקום של מעל הבחירה? שכשזה מגיע למשהו באמת חשוב, ברור לי שאין ברירה, שאני חייב לעשות את הדבר הנכון?

תזכרו, אייר הצרוף הוא יה"הו. כלומר ה- ה' שלי שהיא המעשים שלי בעולם, ו' זו הדרך שבה האור מגיע אלי מה'. ואז ה-ה' זה איך שאני מעביר את האור של ה' לעולם.