פרשת בהעלותך- להכניס את שמחת החיים לתוכי

כשאנחנו מתברכים בשפע, אין לנו דרך לדעת בזכות הברכה של מי זה ירד אלינו.

כשמישהו מבקש מאיתנו שנברך אותו, ברוך ה', החברה יודעים שאם מישהו מבקש ברכה, אנחנו משחררים את כל המעצורים ומברכים אותו בצורה הכי אינסופית שאפשר.

פעם פגשתי מישהו ובקשתי ממנו שיברך אותי, אז הוא אמר לי – אני ? אותך? למה? ופתאום עבר לי כל הרצון לברכה ממנו. פעם אחת, מתישהו, מישהו ברך אותך,ובזכות זה יש לך כל מה שיש לך. אצלנו החברה יודעים, שכשמישהו מבקש ברכה, משחררים ומברכים אותו ברמת האינסוף. זו עת רצון.

רבי גרשון העניך (היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות איזביצה ראדזין (1878 – 1891), מחבר פורה, ומחדש מצוות פתיל תכלת) כדי לחפש את התכלת האמיתית, היה חשוב לו לדעת את כל השפות המדוברות מסביב לים התיכון. בתוך 12 שבועות, הוא למד את כל השפות. הוא היה גאון ברמה שלא תיאמן והוא היה רופא טבעוני ברמה בין לאומית בזמנו.

פעם חלה בן אחותו, והיא הלכה לקבל ברכה מאביה, בעל ה"בית יעקב". שאל אותה ה"בית יעקב" – למה את לא מבקשת ברכה מאחיך? הרי הוא גדול הרופאים בדורנו. אז היא עלתה אליו לקומה השלישית והוא בדיוק ירד.

לבקשתה, הוא ענה לה – אני הולך לתפילה, אחזור בעוד שלוש שעות. בינתיים אני רוצה שתכיני 150 בלינצ'ס. כנגד 150 פרקי תהלים. ואת הבלינצ'ס המאה ותשע עשרה אני רוצה שתכיני במיוחד ארוך כי פרק ק"יט הוא ארוך במיוחד. ואז נאכל אותם ביחד. כשהוא חזר מן התפילה, הם התישבו לאכול, ואת הבלינצס ה-119 היא נתנה לו. ובעודו אוכל, הוא אמר להם – הוא לא מתרפא בזכות התפילות שלי, כי אם בזכות הדמעות שאחותי הורידה בזמן שהיא הכינה את הבלינצס.

אז כשאמא שלכם הכינה בלינצס לכו תדעו כמה, ועל מה היא בכתה. ובזכות הדמעות והברכות שלה יש לה כל מה שיש לך.

איך אדם יודע שהוא בריא? אם אני מרגיש שאני צריך לנשום אם אני מרגיש את הנשימה שלי כבדה , אז אני יודע שאני לא בריא. כל דבר שאני מודע לו זה אומר שאני בבעיה. יש אנשים שכל כך מודעים ליהדות שלהם. זה כמו להרגיש את השיניים שלך. כשאדם מרגיש את השיניים שלו או את הנשימה שלו הוא בבעיה. אם אתה נושא את היהדות שלך היא לא פשוט חלק ממך, זו בעיה. יש פסוק בירמיהו שה' אומר לא הלכתם אחרי כי היית עייף ויגע. בזמן המגיד מקוזניץ כולם היו נפגשים ביריד של לייפציג. אז שני אנשים חוזרים מיריד אחד. תכשיטן עם הרבה תכשיטים. ואחרי שעתים מגיע העגלון עם הדברים של השני ואומר אתה צריך לשלם לי תוספת כי הדברים שלך היו כל כך כבדים. אז הוא עונה לו אלו לא הדברים שלי. כי הסחורה שלי מן השמיים. זה לא שוקל כלום. לפי איך שאתה מזיע אתה סחבת דברים מחנות כלי עבודה.

אתם מבינים, אם אני בא להקב”ה ואומר אוי השבת שלי שוקלת כל כך הרבה. אז הקב"ה אומר לי כנראה שזה לא הסחורה שלי. כי הסחורה שלי לא שוקלת. זה כבר לא זה. איזו מן שבת זו? איך זה להיות נשוי? אוי זה כל כך קשה. עבודה קשה. אולי יש כאלו שצריכים לעבוד על הנשואים שלהם, אבל… זה לא זה

פרשת בהעלותך, זו השבת הכי עמוקה בעולם. סחיבת בית המקדש. בראשית- ספר הבריאה. שמות- ספר הגאולה. ויקרא-ספר עבודת ה', במדבר- ספר עשיית הטעויות. כולם עושים טעויות. כי עד שמגיעים לרמה של 'לא לשאת את היהדות'. שזה יושב כל כך עמוק בתוכי. חייבים עד אז לעשות הרבה טעויות. עד אז כולנו בדרך לארץ ישראל. מה ההבדל בין הר סיני לארץ ישראל? למה קשה להיות יהודי? לחיות עם חיוך? כי חייבים לעשות הרבה טעויות עד שזה נכנס בתוכי. להיות סנדלר צריך לעשות הרבה טעויות להיות רופא עוד יותר. כמה שזה יותר חשוב זה יותר קשה ללמוד. יש לימוד של 1 ועוד 1 אבל יש לימוד עמוק הרבה יותר. לכל אחד יש שני קשרים עם ה'. יש לי קשר עם ה' של מה נכון ולא נכון. זה לא לוקח כ"כ הרבה טעויות. אבל הקשר הפנימי לוקח כל כך הרבה נפילות. ללמוד להניח תפילין- מישהו מראה לי 5 פעמים אולי 10 ואני יודע. אבל הקשר הפנימי של עם ה', עם העולם, עם בני אדם סביבי, זה לוקח הרבה זמן ללמוד. האישביצר מלמד אותנו,

מפרשת נשא עד סוף במדבר יש הרבה טעויות. כי חייבים לעשות כל כך הרבה טעויות עד שההתנהגות הרצויה הופכת להיות הטבע האמיתי שלי. אין לי מלחמה ביני לבין עצמי כל פעם מהי התגובה הראויה בכל סיטואציה. התגובה האלוקית שלי, הנשמה הטהורה שלי מופעלת מייד. ללא מלחמה פנימית. הטעויות מגיעות כי זה עדיין לא בתוכי.

אז הנה שוב. פרשת נשא לסחוב את המשכן. נושאים אותו במדבר ואז קצת בארץ. את המשכן אפשר לשאת , אבל, את בית המקדש לא סוחבים. הוא שם מקובע לתמיד. איבדנו את בית המקדש כי איבדנו את החיבור הפנימי, להיות יהודי או כל דבר. בגלות אני צריך להכריח את עצמי קצת לסחוב את עצמי זה אומר שלא הגעתי לישראל בפנימיות שלי. אני נושא את תיקון המידות שלי, את קיום המצוות. שלי . זה כל כך כבד וקשה. כי זה לא חלק ממני עדיין.

מה זה אומר להיות בגלות? זוגיות בגלות, יהדות בגלות, הקשר שלי עם ה' בגלות או עם בני אדם. ההורות שלי בגלות. זה אומר שעוד לא בניתי את בית המקדש בתוכי. אולי יש לי משכן קטן לעבוד את ה'. אבל זה לא בית מקדש.

5000 שנה אנו מדברים על ציויליזציה אבל אנו כל כך רחוקים מזה. למה? כי זה לא בתוך העולם. זה לוקח הרבה זמן וטעויות. שלושת השבועות תמיד מתחילים בספר במדבר. בית המקדש נחרב. כי זה לא לגמרי בתוכי.

אם אני חוזר מבית הכנסת וכל הזמן אני חושב אוי אני לא יכול להדליק טלוויזיה. אם שבת הייתה בעצמות שלי לא הייתה לי מלחמה פנימית. אז אל תתייאש, כל פעם שאתה נופל אתה לומד ומתקדם. כולנו בונים את בית המקדש לאט לאט.

המשך יבוא…