קצת דתי וקצת חילוני

שאלו פעם את הרב קוק :אם הקב"ה ברא את כל העולם אז הוא גם גם ברא את האתאיזם, אם כך, מדוע  ברא את האפיקורסות?

ענה הרב קוק, כך לימדני הרבי מאלכסנדר : האתאיזם נברא כדי שכשאדם מבקש ממך טובה במקום לברך אותו שה' יעזור לו תקום ותעזור לו אתה כפי יכולתך. באותו רגע תהיה קצת אתאיסט (כופר).

אנשים נוטים לבקר את דרך האמונה והם צודקים במידת מה.

ואחרים מבקרים את דרך האפיקורסות. אך יש יחידי סגולה שחיים על קו התפר. שיודעים מתי להיות דתי ומתי חילוני.

את הדוגמא הזו אנו יכולים להחיל על הרבה מצבים בחיים. בגדול,  התורה אפילו אומרת עת לעשות לה' הפרו תורתך.

אל תהיה דוס על חשבון אחרים.

לפעמים כדי לקדש את האמונה ואת מציאות בריאת התורה צריך להפר אותה.

כמו שיש מצבים בהם צריך להפר את התורה באופן גורף או דרסטי כדי לקדש אותה כך לעתים יותר קרובות, כמעט כל רגע בחיים, צריך להיות קצת דתי וקצת חילוני.

בכל דיון בין בני אדם צריך לראות מי מייצג את את הצד הדתי ומי את הצד החילוני.

גיליתי שפעמים רבות דווקא מי שנראה לנו שייצג את הדעה החילונית מייצג קו דתי יותר וההפך.

ואנו פעמים רבות עומדים באמצע וצריכים להכריע לאן אנו שייכים.

הדיונים האחרונים באוירה הישראלית היו כאלה שכבר לא ידעת מי זה מי. וכשאדם מרגיש שמי שייצג קו דומה לשלו נוטה מדי לצד אחר הוא תופס מייד את הקו שלו בצורה חזקה יותר. זה הטבע שלנו. אנו רוצים לדעת שאנו יודעים מי אנחנו. אנו רוצים שהדעות שלנו יהיו מוצקות ומגובשות. אנו לא אוהבים שעולמנו הפנימי מתערער.

אני זוכרת שישבתי בפגישה בין נשות שמאל, ערביות  ונשות גוש קטיף זמן קצר לפני הגרוש. למדנו מקורות .ושוחחנו שיחות עומק.אני זוכרת איך אחרי שגדלתי על גישה די כהניסטית, פעם ראשונה

בחיי ישבתי והקשבתי לרגשות של הצד השני. ואל תבינו אותי לא נכון, זה לא שהפכתי לפחות כהניסטית. אך הרגשתי את הכאב של האימהות שאין ביכולתן שום דבר לעשות נגדהסדר החברתי  והממשל בו הן חיות.

הרגשתי את הכאב שלהן….

אך לרגע , אני זוכרת שתפסתי את עצמי חושבת, אז מה עכשיו אני שמאלנית?מי אני? האם אני משתנה? האם אני נאמנה לערכי?

נוצר סוג של דיסאוננס מאד לא נוח לחיים.

ואז פתחתי ספר וקראתי כך:

אתם יודעים, מצד אחד העולם כל כך קרוע, הכל חלוק, יום ולילה טוב ורע, קיץ וחורף,ים ויבשה, וגם בני , עדות, עמים ועוד)אדם כל כך חלוקים ומופרדים. (לדתות

ומצד שני הכל אחד

בעומק שלו, העולם יודע שמאחורי השניות מסתתרת אחדותוהוא מתגעגעג אליה.

שמתם לב כמה צימאון יש לפלאים?וכמה געגועים לאהבה?

ואנהי רוצה שתדעו :גם אהבה היא פלא.

ובתוך העולם המפורד הזה לפעמים מאיר פלא האהבה.

אחד השמות של הקב"ה הוא "המקום".

כי הגעגועים האלו אל האחדות אלו געגועים למקום.

מפני שהמקום – מקומו של עולם הוא המאחד את הכל.הוא העושה שהכל יהיה אחד.

נסביר:

גם ביחסים בין בני אדם לפעמים אדם עושה לך מקום בלב ולפעמים לא.

לפעמים אתם נכנסים לבית ומרגישים שעשו לכם מקום.

כשעושים לי מקום אני מרגיש אחד עם בני הבית.

הפלאים באים מהבנה של סוד המקום

כתוב במקורותינו: "הקב"ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו" כי הקב"ה עושה מקום לעולם. אבל האמת היא שהוא לא צריך אהת מקום כי הוא מעבר למקום.

""אין העולם מקומו" זאת אומרת שהוא מעבר לעולם.

מתי מאיר לך עניין פלא המקום? עניין האחדות של העולם? כשברור לך שהקב"ה עושה מקום בלב שלו לכל אחד מאיתנו.שהעולם הוא בעצם מקום בלב של הקב"ה. (הרב שלמה קרליבך זצל)

 

לפעמים פוגשים אדם ובאותו רגע שפוגשים אותו מרגישים חום בלב, מרגישים אחדות. ואז מתחילים לדבר איתו ומבינים שאנו חלוקים על ענינים מסוימים. ואז מרגישים חוסר אחדות.

ואז נשאלת השאלה: האם אתה רוצה להיות כמו הקב"ה שעושה מקום לכולם גם אם הם עושים מעשים פחות טובים וגם אם הוא  מסתייג מדעותיהם התנהגותם?

האם גם אני ואתה מוכנים לעשות מקום בלב אחד לשני אחרי שאנו מבינים שאנו שונים?

כי ולם מדברים על שלום ואהבה וצדק. אבל האם אני מוכן לעשות את מה שתלוי בי כדי שזהיקרה?

או שאני רק מדבר על זה? אם אני באמת מוכן לפעול ולשנות את העולם, אז כל העניין זה לעשות מקום בלב שלי אחרי שהבנתי שהוא שונה ממני אפילו במאה שמונים מעלות.

בקרו אותנו בבית אהבה ותפילה בצפת לסיור צפתי עם שירה וסיפורים או סתם לכוס קפה לעשות מקום בלב אחד לשני.

מרים ויעקב דרורי

לתאום 054-8048602

miriam@drori.org