מידת מלכות

דרגת מלך-מידת מלכות

לפי האישביצר הקדושה של מלך זה מלכות על התת מודע.
עומק העומקים של הנשמה שלי. מי אני במקום שהמודעות שלי לא נוגעת? במקום שהסיבתיות לא מגיעה.
מעבר לסיבות ומעבר לשליטה שלי. מי אני שם? מי אני בעומק העומקים שלי?

מלך לא חייב לתת לך סיבות. הוא יכול לדרוש ממך כל דבר משוגע ללא שום סיבה.
מלך חייב להיות כל הזמן עם ספר תורה. מידת מלכות בנשמה שלי היא המקום שמחובר אצלי לשופט או לשוטר שבתוכי שאין לו ספר תורה כל הזמן.
בחיים אין לי זמן כל רגע לבדוק מה התורה דורשת ממני עכשיו.
השאלה היא איך אני מתנהג כשאין לי זמן לבדוק בתורה.
מה קורה כשאני מסתובב ברחוב ומישהו מקלל אותי, מה אני עושה אז?
אולי אני צריך לעצור ולחשוב שאולי הרבה אנשים פגעו בו והוא מוציא עלי את כל התסכול והכעס שלו.
אולי הוא רק צריך חיוך או חיבוק. אולי צריך להוריד קצת את האבק מהנשמה שלו.
בשביל הרגעים האלו אני צריך מלך בתוכי. שוטר ושופט לא מספיקים באותו רגע.
כי השוטר והשופט שבתוכי פועלים עפ"י סיבות והבנות ולימוד תורה.
אבל צריך מלך לרגעים הכי מוזרים ומשוגעים של החיים. אין לי אפשרות ופנאי לבדוק מה למדתי בעניין, זה צריך פשוט להיות חלק ממני.
הרבה אנשים קדושים מסתובבים עם ספר בכיס אבל הספר והכיס לא בלב שלהם.

הקדושה של התורה היא לא שאדם למד מה לעשות ומה לא לעשות בכל רגע, אלא הקדושה של התורה, שהיא ממש מאירה לתוכך להחליט את הדבר הנכון בכל רגע.
כשאני פועל ממקום של ידיעה מה נכון ומה לא, הפעולה שלי מגיעה ממקום של סיבה, ופעולה ממקום של סיבתיות מגיעה רק עד עומק מסוים בנפש.
לפעמים מישהו מבקש ממך להגיד לו את האמת, אבל לפעמים, להגיד את האמת זה השקר הכי גדול בעולם.
כי אולי בזה שאני אומר את האמת אני משקר. אני אולי אומר את האמת, אבל לא בגלל שהוא ביקש אלא כי כל כך כיף לי לומר לו את האמת בפרצוף.
אז השאלה האם אתה אומר את האמת בשם האמת או בגלל שאתה חי את השקר? בגלל שאתה השקרן הכי גדול? אז נכון שיש אמת ויש שקר. אבל איפה אתה אוחז? מה מידת העומק שאתה בוחן את הדברים? או שאתה משחד את ההסתכלות של עצמך?

נגיד שבא אלי יהודי עשיר ואומר לי היהודי העני הזה חייב לי 100 אלף דולר. אז אני מסתכל בהלכה,ולפי התורה אני פוסק שהיהודי העני חייב למכור את הבית ולהחזיר את החוב. מה הבעיה? היו לי שוטרים ושופטים. איפה הבעיה? הבעיה היא שאני רואה את ההלכה אבל אני לא רואה את האדם שעומד מולי.

כשאבא שלי הפך לרב קהילה זה היה כשנה אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוא הוזמן להיות רב של קהילה רפורמית.
והיו שם כל מיני בעיות הלכתיות. אבל הבעיה העיקרית הייתה שהם לא היו אומרים ברכת כהנים.
אז אבי כתב מכתב לסבי ושאל אותו אם לקחת את הרבנות בקהילה.
סבי ענה לו, אתה רוצה לומר לי שאין לך מספיק ביטחון עצמי להגיד להם מה נכון לעשות? מה למדת כל החיים? ככל שאתה רואה מה חסר להם כך אתה יכול לעזור להם לתקן. אז אתה חייב להיות הרב שלהם.
אבי הפך את הקהילה הזו לקהילה הכי יפה בברלין.
הענין העצוב היחיד היה שראש האיגוד של היהדות האורתודוכסית בברלין אמר לאבא שלי אתה לא יכול להפוך אותם ליהודים אורתודוכסים כי זה יפגע במספר החברים בבית הכנסת האורתודוכסי שכבר פועל כאן.
אז הוא עשה הכל בשביל להרוס לאבא שלי. ובסוף הוא ביקש מאיש עסקים בקהילה שיקנה את בית הכנסת של אבא שלי. והוא החליט להפוך את המבנה לקולנוע. למרות שזו הלכה ברורה לא לשנות את ייעוד המבנה של בית כנסת. יום אחד בערב שבועות אבא שלי קיבל מכתב שהוא חייב לפנות את המבנה כי השיפוץ לקולנוע יתחיל בעוד שבועיים.
כמובן שהרב האורתודוכסי לא ילחץ לי יד כי אני לא מספיק דתי בשבילו וגם לא יאכל איתי או איתכם כי זה לא מספיק כשר, אבל להפוך בית כנסת לקולנוע רק בגלל הקינאה שלו – זה בסדר.
אבי פנה לר'חיים עוזר גרודז'ינסקי – מגדולי הדור, והלה כתב לרב ולאיש העסקים מכתב שזה ממש נגד ההלכה. אבל כלום לא עזר. אז אבי הזמין למפגש בבית הכנסת שלו את כל המנהיגים הדתיים של כל הדתות באזור.
ואז אבי נתן נאום חוצב להבות ואמר: "זו פעם ראשונה בהסטוריה שיהודי הורס בית כנסת במו ידיו".
ואז הוא פנה ליהודי הזה ואמר לו:"בית הכנסת שאתה הורס ירדוף אותך בסיוטים שלך כל לילה. אותך ואת הילדים שלך ואת הנכדים שלך".
ולקהילה הוא אמר: "אל תוציאו מפה אף סידור או טלית או ספר תורה. אם הוא רוצה להרוס את בית הכנסת שיעשה את זה במו ידיו".
זה פורסם בכל העיתונים הכי גדולים. היה כתוב 'יהודי הרס את בית ה".
פתאום אחרי חג השבועות אבי קיבל מברק בו היה כתוב שמשהו בתכנית השתבש והם שינו את דעתם לגבי הפיכת בית הכנסת לקולנוע.
טוב אז נמשיך בסיפור, הגיע ברכת כהנים אז אבי אמר:"יהודים יקרים אנו כל כך צריכים ברכות. איך אפשר בלי ברכת כהנים? זה פשוט לא הולך". אז הייתה ברכת כהנים. אחרי יומיים הוא קיבל מכתב מהיהודי הכי עשיר בקהילה.
וכך הוא כתב:"אתה יודע איזו טלטלה נפשית הייתי צריך לעבור כשראיתי את הכהן של הקהילה עם בגדים בלויים? והוא מקבל את הזכות לברך אותנו ואני עוד צריך ליטול לו ידיים? איזה מן דבר זה?
אבא שלי כתב לו בחזרה כך: "חבר יקר שלי, ציפיתי למכתב ממך. אבל ציפיתי שהנוסח שלו יהיה קצת שונה. ציפיתי שתכתוב, 'שמתי לב שהכהן שלנו לבוש בבגדים בלויים, אתה יכול בבקשה דחוף, להשיג לי את הכתובת שלו כדי שאוכל לשלוח לו צדקה?'.
באותו לילה,היהודי העשיר הגיע לאבא שלי באישון לילה, נפל בפתח הדלת בדמעות גדולות ואמר לו: כבוד הרב תודה לך. פעם ראשונה שמישהו לימד אותי מה זה להיות יהודי. ובעקבות הסיפור הזה הוא התחיל לשמור שבת והתחיל לשלוח את הילדים שלו לישיבות.
אני מספר לכם את הסיפור הזה כי ישנם מצבים שהפרוש שלהם חיייב להיות עמוק יותר מנכון או לא נכון.
נגיד והיה מותר בהלכה להפוך בית כנסת לקולנוע, איפה העומק? איך אתה מסוגל?
וכאן אני רוצה לדבר על רמה יותר עמוקה.
נגיד שאני עושה הכל נכון במודע בתת מודע. בכל הרמות. אבל כמה איכפת לך מזה? כמה זה עמוק ומשמעותי אצלך? יכול להיות שאני שומר שבת כל החיים קלה כבחמורה, אבל השבת לא נוגעת לי בלב. הכסף שלי נוגע בי יותר עמוק. ראיתי אנשים שהולכים לבית הכנסת שלוש פעמים ביום, אבל עושה רושם שהם יותר נהנים להתווכח עם החבר לידם מאשר להתפלל. אז איפה העומק?

האישביצר אומר: יש פסוק שאומר ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו, ה' יושיענו.
ה' שופטנו – כשאני מתחיל את המסע שלי אני רוצה לדעת מה נכון ומה לא. לאן אני הולך. זה ה' שופטנו.
ה' מחוקקנו- זה אומר ה' חוקק את הדברים על הלב שלנו. שהדברים צריכים להיות חקוקים על לוח ליבנו.
לפעמים אני יודע שמשהו הוא הדבר הנכון אבל בגלל שזה לא חקוק בלב שלי לוקח לי הרבה אנרגיות לבצע את זה. או שזה טבעי לי. מה זה טבעי? נתבונן במילה טבע.
בטבע בחורף זה ממש חורף זה לא קצת חורף. בקיץ השמש היא ממש של קיץ. הנהר הוא נהר כל הזמן. לא רק כשמתחשק לו. היהדות שלי צריכה להיות בטבע שלי. זה כל כך טבעי ליהודי לקפוץ לעזרה כשמישהו צריך עזרה. זה לא צריך לקחת כוחות התארגנות. אני צריך להגיע לשבת כל כך מוכן לשבת, בלי להכריח את עצמי לשמור שבת. כי זה בטבע שלי.
ה' מלכנו- זה אומר שזה מולך בי מעבר לרמת מודעות או החלטה. מתי התורה מגיעה להיות חלק ממני?
ר' נחמן אומר כשתגיע לפשיטות. פשיטות זה אומר תמימות. מלשון שלמות. יש אנשים שיש בהם חלקים רבים.
חלק ממני טוב חלק ממני פחות. חלק ממני חושב כך וחלק אחרת.
אבל התורה צריכה להתפשט בתוכי שהיא תכסה את כל החלקים ממני ותהיה חתיכה אחת.
רוב האנשים הם עשרת אלפים חלקים או יותר.
להיות במלכות זה להיות בשלמות, בפשיטות עם התורה. עמוק יותר מהטבע. ה' הוא תכלית הפשיטות. ה' הוא אחד.
ה' יושיענו- ה' יביא גם את החלקים שקשורים אלי מקודם. מהעבר שלי.
שופטים ושוטרים תיתן בכל שעריך. תפנים את התורה, תשים בשערים שלך את ההבנה שיש לך שופט ושוטר ומלך ומושיע.
שכל רמות התובנה האלו יהיו קיימות בתוכך.
תיתן בכל שעריך – נדמיין מצב, בו יש יהודי שיהודי אחר חיב לו על משהו שהוא הלווה לו. והנושה מסודר יותר. אז נכון עפ"י הלכה מגיע לו. אבל לפעמים צריך סיעת הדשמיא בשביל הפסק הנכון. לא פוסקים רק עפ"י תורה והלכה פשוטה. אני צריך את עומק התורה.
שאלה: איך מגיעים לשם? זו שאלה ממש טובה. ואולי נראה בהמשך.
אני חושב שהתשובה היא שאדם מתחיל בלעשות שופט בתוכו, אחר כך שוטר ובסוף מלך.
ואז הוא מגיע לכל הדרגות האלו.

Similar Posts

השאר תגובה