מהי אמונה?

יש אנשים שנוטים לחשוב שאמונה באה להשלים חלל של הבנה. היינו רוצים להבין את כל ענייני ודרכי העולם, אבל כיוון שההבנה שלנו מוגבלת, חייבים גם להאמין. כאילו שאמונה באה במדרגה נחותה של הבנה. הלוואי והייתי יכול להבין אבל אני לא מבין אז אני מאמין. אבל זה בסיס מוטעה לאמונה, וזו הבנה מוטעית של כל עניין האמונה. אמונה היא דבר לא פשוט. ואמונה היא כמו נבואה. עם ישראל נקראים מאמינים בני מאמינים.

ואברהם אבינו נקרא ראש המאמינים.

זו תורה על המילה בראשית, עם המוח האנושי קשה לי להבין ולהפנים שלפני בריאת העולם היה כלום. אני לא יכול להפנים שיש משהו מעבר לבריאה. כדי להאמין שה' ברא את העולם אני לא יכול להבין את זה רק להאמין בזה שה' ברא את העולם, ואז יש לי מידת נבואה.  אני רק יכול להבין את זה באמונה לא בהבנה. וזו נבואה.

המילים האחרונות של התורה זה לעיני כל ישראל. משה רבנו שובר את הלוחות לעיני כל ישראל. ואז מתחיל בראשית ברא אלוקים. ואצלנו הסוף וההתחלה תמיד קשורים. מה משה רבנו הוריד לעולם בעניין הזה? זה עומק עומקים.

להאמין בה', זוהי דרגת הנבואה הכי עמוקה וגבוהה שיש. כאשר משה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות לכאורה לא היינו צריכים נבואה כדי לראות אותו מביא את הלוחות , הרי ראינו במו עיננו. אתם חושבים שלא היו צריכים נבואה בהתגלות של הר סיני, הרי הם ראו במו עינהם את ההתגלות, את קבלת התורה, אבל זה עדיין דרש נבואה.  זו עדיין הייתה נבואה. וכל התורה היא נבואה. ההתגלות בהר סיני היא גם נבואה.  ההבדל הוא שזו הייתה נבואה ברורה לעין. גלויה. אך עדיין עשינו את עגל הזהב. כי מה שברור לעין, אינו מספיק כדי לא לבנות עגלי זהב. כדי לא להחליף את הדבר האמתי בעגל זהב. צריך משהו יותר עמוק. קשר יותר עמוק. אז משה רבנו שבר את הלוחות. ומה נשאר?

נשאר שעדיין קיבלו את התורה. נשאר שיש קשר בעולם שגם כל העולם שלי מתרסק, עדיין יש לי את זה.

הלוחות נשברו, אבל אתם יודעים מה לא נשבר? העובדה שקיבלנו את התורה מהקב"ה.וזה לעיני כל ישראל.

יש משהו בעולם שלעולם לא יישבר. שכל יהודי יודע שהוא קיבל את התורה. שהוא מחוברר לריבונו של עולם. מה משה רבנו עשה בעצם?

הוא עשה כל כך הרבה נסים. עשרת המכות יציאת מצרים, קריעת ים סוף. דמינו את הארוחה האחרונה של משה רבנו. והקבה מודה למשה. אבל הוא לא מודה לו על זה שהוא הוציא אותם והוביל אותם במדבר ארבעים שנה. הקבה מודה למשה רבנו על זה שהוא שבר את הלוחות.

ואם משה לא היה שובר את הלוחות, מישהו אחר היה שובר את הלוחות. אבל הדרך שבה משה שבר את הלוחות זו לא הדרך שבה מישהו אחר היה שובר אותם. אם מישהו אחר היה שובר את הלוחות אז זה היה שבור לגמרי. כמו שאומרים אצל הילדים, שוברים את הכלים ולא משחקים. אבל משה שבר את הלוחות בצורה שהקשר שלנו עם ריבונו של עולם נשמר, שיש קשר שהוא בלתי ניתן לשבירה גם אם הלוחות שבורים.

הגמרא אומרת, שמשה רבנו קיבל את הלוחות מהידיים של ה. משה רבנו העביר לנו את התורה שלעולם אנו לא מפסיקים לקבל את התורה. לא משנה באילו נסיבות. הנבואה הכי עמוקה בעולם. אולי אתה לא שומר שבת ואוכל חזיר ביום כיפור. אבל יש דברים שלא יישברו לעולם.

ואז ר' נחמן אומר, מה קרה אחרי שה' ברא את העולם? הוא מסתכל על העולם כל הזמן. הבעש"ט אומר נניח שאתה הולך ברחוב ואתה שומע שני אנשים מדברים אז היית צריך לשמוע אותם, כי אם לא היית צריך לשמוע את השיחה לא היית שומע. כל מה שאתה רואה או שומע הוא מסר אישי אליך. אז היה מתנגד אחד שאמר אתה רוצה להגיד לי שאם אני שומע שני שיכורים זה מסר בשבילי? אני לא מאמין לזה. אז הבעש"ט שאל אותו, אתה לא יכול להאמין לזה או שאתה לא רוצה להאמין לזה?אז המתנגד טען שהוא לא יכול להאמין לזה, והבעש"ט אמר שהוא לא רוצה. אחרי שהם סיימו לדבר, המתנגד יצא החוצה, וראה איכר בצד הדרך, מנסה להערים את החציר על העגלה, והוא ביקש מהמתנגד שיעזור לו, אז המתנגד אמר לו אני לא יכול, אז האיכר מתחיל לכעוס ממש ומתחיל להרביץ לו, שאל אותו אתה לא יכול או לא רוצה?

מתי אני מרגיש את מציאות ה’ בעולם, כאשר העיניים שלי דבוקות על ה’ אז אני מרגיש את העיניים של ה’ דבוקות אלי. וזה לעיני כל ישראל. הסוף של התורה זה שאנו מסתכלים על ה’ כל הזמן.

מישהו שאל את הצאנזר, אם התורה היא המסמך הכי חשוב בעולם. אז למה לא כתובים בו הדברים הכי חשובים. כמו עם מי להתחתן או במה לעסוק בעולם. או איפה המקום שלי בעולם. זה יפה שהתורה אומרת לי מה לאכול אבל זה לא מספיק. אז הצאנזר אמר לו, יש לך שאלה ממש יפה. דמיין שהיית מקבל חוברת שכתוב בה עם מי להתחתן והאם התפקיד שלך בעולם להיות רופא או עורך דין, מי צריך את ה’ בשביל זה. הכל כתוב. זה כתוב אבל זה לא כתוב. זה כתוב בסתר. אבל אתה חייב להסתכל על ה. ואז אתה רואה את זה כתוב בתורה. כשאני מתפלל לה’ בבקשה תראה לי מה לעשות אז ה’ מראה לי בתורה מה כתוב בשבילי.

היו שני רביים שהי ענקיים בנושא הזה. הרבי מקוזמיר והרבי מפראמישלאן.

אם משה רבנו לא היה שובר את הלוחות היינו מקבלים את הלוחות ברורים כמו השמיים. בגלל שהוא שבר את הלוחות אנו צריכים את ה’ כל רגע. לעיני כל ישראל.

אם משה רבנו לא היה שובר את הלוחות היינו לומדים את התורה ולא שוכחים אותה אף פעם.

בגלל שמשה רבנו שבר את הלוחות את הלוחות הלימוד נעשה כל כך קשה. אנו שוכחים כל הזמן. אבל החלק היפה הוא, שבזכות זה שאנו שוכחים ולומדים שוב, מתגלים לנו דברים חדשים, נבואות חדשות, הבנה מחודשת. ואנו מוסיפים כל הזמן.

אבל איך אנו מוסיפים, לעיני כל ישראל. אנו מסתכלים על ה’ כל הזמן.

תראו, התלמוד מתורגם להמון שפות. איך זה שאף אחד לא יצא עם פרוש טוב על התלמוד מכל אומות העולם. גם התורה והנך מתורגמים להמון שפות. אבל אין אף אחד מאומות העולם שיצא עם פרוש טוב. רק אנחנו עם ישראל. לעיני כל ישראל.

אתם יודעים מה קרה באותה שנייה שמשה רבנו שבר את הלוחות. משה רבנו ממש בכה לה’ איך נדע מה לעשות עכשיו. וזה לא נשבר. הדמעה הזו עדיין מצויה, בעיני כל ישראל.

לעיני כל ישראל. אז ה’ מסתכל עלינו ורואה סופיות של העולם. ואנו מסתכלים ורואים אינסוף. רואים התחלה. רואים בראשית ברא אלוקים. אז כתוב שה’ נתן לי שתי עיניים, כדי לתת לי טעם של בראשית וגם לתת לי טעם של הסוף.

כמה דברים אנו עושים ללא מודעות. זה ממש מביא סוף על העולם. בלי להגיד שום דבר רע, הורים שמסתכלים על הילדים שלהם וחושבים אוי הילד שלי הלך לעשות שטויות זה הסוף שלו. אז ה’ נתן לנו שתי עיניים שלכל סוף יש גם התחלה. אני זוכר מה הורים באו אלי במיוחד בסאן פרנסיסקו אבל כל השנים. בוכים על הסוף של הילדים שלהם. אמרתי להם, חכו, יש לו עתיד גדול. זה עוד לא הסוף.

לעיני כל ישראל. ה’ נותן לנו את האפשרות בסוף כל סוף לראות שיש גם התחלה חדשה.

ויהי ערב ויהי בוקר. יום אחד.

מה המרחק בין בני אדם רעים לטובים. יום אחד. כי כל אחד רוצה להיות טוב מחר. אז הוא אומר, המרחק בין להיות רע לטוב זה יום אחד. כל מה שאתה צריך להיות זה רק טוה היום.

ויהי ערב זה המעשים הרעים ויהי בוקר זה המעשים הטובים. אז הרבי מקוזמיר אומר,

קחו את האדם הכי רע הוא עדיין רוצה שהילדים שלו יהיו טובים. מאיפה זה מגיע. משבירת הלוחות. כשמשה רבנו שבר את הלוחות ואמר מה יהיה, גם אנו קיבלנו את הטעם של מה יהיה. מה יהיה איתי ומה יהיה עם הילד שלי.