זכר למחצית השקל – עבודת ה' של ציבור להביא לעולם שיוויון

יש פולחן של יחיד ויש פולחן של רבים. להיות לבד מול אלוהי, כמעט ואין גבוה מכך, לעמוד ביחד מול ה' – זה גבוה מעל גבוה. להתפלל יחד זה להשלים את החסרונות שלי דרך היתרונות של חברי.

כאשר אני הולך לבית הכנסת, אני רוצה להרגיש שווה בין שווים. אני רוצה לדעת כי היחס של אחרים כלפי יהיה יחס של שווה בין שווים. אני רוצה להרגיש שאנחנו כאן ביחד, גוף אחד עם בורא עולם. אך כשאני נמצא בעולם הזה, אני בעולם מפוצל, כשאני חושב על עצמי, מיד אני מפריד ביני לבינך, אני ואתה, אנחנו שניים, אני והעולם, אני וה'.

[cryout-pullquote align="left" textalign="right" width="33%"]אני רוצה לדעת כי היחס של אחרים כלפי יהיה יחס של שווה בין שווים. אני רוצה להרגיש שאנחנו כאן ביחד, גוף אחד עם בורא עולם. [/cryout-pullquote]

חבר סיפר לי שלאחר שביקש הנחה במסי בית הכנסת, הגיע בערב ראש השנה וגילה שמקומו עבר מכיסאות העץ במרכז לכיסאות הפלסטיק שמאחור. מיותר לומר שהוא לא חזר לאותו בית כנסת, אבל יותר מכך, עברו שנים עד שדרך שוב בבית כנסת כלשהו.

התפיסה של העולם הזה יוצרת תחרות, יוצרת אשליה שאם אשתדל יותר מחברי אולי אחשב יותר בעיני ה'. אולי אקבל ממנו יותר בעולם הזה. לפעמים הנתינה מביאה תחושות של כוח ועליונות, ואז בית ה' הופך למקום של משחקי כוח. של יריבות, אין זה יותר בית ה' כי אם בית מלא גאווה ממנו מתרחק הבורא. הוא אינו שוכן בו.

מסופר על רבי ישראל בעל שם טוב, שנכנס פעם לבית כנסת ומיד יצא. ועל תמיהת החסידים השיב – בית הכנסת מלא בתפילות עד אפס מקום, לא היה איפה לעמוד. אתם מבינים? כשהמתפללים מלאים בגאווה, התפילות לא עולות אל ה'.

כדי שבית הכנסת יישאר בית אלוהים, ציווה ה' דבר גדול – מחצית השקל, העשיר לא ירבה והעני לא ימעיט. כולם נותנים מס שנתי שווה לאחזקת הבית, חצי שקל. שקל חצוי הרי הוא כמו לב חצוי, לב שבור.

לנתינה שני צדדים, ושניהם שוברים את הלב, יש את העני, שאם היה לו היה נותן, אבל הוא עמל כל כך קשה כדי להביא חצי שקל עבור כל אחד מבני הבית. מצד שני יש את העשיר, מלא רצון של נתינה, וגם לו אנחנו אומרים, יש גבול, לא יותר ולא פחות. וכך כולם עומדים לפני ה' בלב קצת שבור אבל שווה לחברו. אין כאן גבהות לב משום צד.

השוויון בנתינה מביא לכך שאף אחד לא מרגיש בעלות יתר על הקודש, השותפות היא מלאה בין כולנו. בית ה' לא יהיה מנוהל על ידי אלה החפצים בכוח! לכן גם בימינו זכר למחצית השקל ניתן לבתי כנסת ולא למטרות אחרות, כדי שנוכל להישאר חפים ככל האפשר מהשפעות רודפי השררה.

מהלכות מחצית השקל:

• אנו נותנים היום זכר למחצית השקל, אם נגיד בטעות שזו מחצית השקל, הכסף יהיה מיועד לבית המקדש ולא יהיה ניתן לעשות בו שימוש. (אולי לתת למכון המקדש תהיה בבחינה של בנין הבית)
• יש נותנים בתענית אסתר, יש הנותנים במנחה לפני קריאת המגילה או בין מנחה לערבית. יש הנותנים בפורים בבוקר. העיקר לא לאחר את הנתינה לאחר פורים.
• בשנה בה פורים ביום ראשון, הרוב נותנים לפני או ביום הפורים עצמו.
• יש לתת לפחות חצי מן המטבע הרשמית של אותו מקום (חצי שקל, חצי דולר, חצי רובל וכד').
• יש לתת עבור מי שמעל גיל 20, ויש אומרים מעל גיל 13.
• אנו נוהגים להוסיף גם עבור כל הילדים ואפיל עובר במעי אמו.
• המהדרים מבררים מה שוויה של מחצית השקל המקראית – בימינו כ 23 שקלים חדשים. ונותנים שווי זה עבור כל אחד.
• מאחר ובימינו זהו רק מנהג, על כל אחד לתת כפי יכולתו.
• חשוב לתת לבתי כנסת ומוסדות תורה שהם מקדש מעט.

יהי רצון שנדע תמיד איך לתת ואיך לקבל בלב נכון ומבורר, ולא נרגיש מושפלים בזמן שאנו מקבלים כמו שלא נרגיש גאווה בזמן שאנו נותנים.

ניתן לתרום לבית אהבה ותפילה בכפתור DONATE בצד ימין.